היכן מעוגנת סמכות בית משפט השלום להאריך תוקפם של תנאי שחרור בערובה (כולל מעצר בית) של חשוד במסגרת הליכי "מעצר ימים"? על כך נסבה החלטה זו.
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' קינר) מיום 6.8.2013 בעמ"י 7898-08-13, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט ע' ניר נאווי) מיום 5.8.2013 במ"י 37611-07-13.
1. ביום 17.7.2013 נעצרו המשיבים בחשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה וזיוף, ומעצרם הוארך מעת לעת (החלטות מיום 18.7.21013 ומיום 23.7.2013). ביום 29.7.2013 דן בית המשפט השלום בבקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים, כל אחד מהם בנפרד. בהחלטותיו מאותו יום, קבע בית המשפט כי יש עדיין צורך בפעולות חקירה רבות נוספות, אך אלו יכול שתיעשנה גם אם המשיבים לא ישהו במעצר, וכי עילת המעצר היחידה היא חשש לשיבוש החקירה. בנסיבות אלו, נעתר בית המשפט לבקשה בחלקה, האריך את מעצרם של המשיבים עד ליום 1.8.2013, וקבע כי לאחר מכן ישוחררו למעצר בית מלא עד ליום 5.8.2013 בשעה 16:00. בנוסף, נקבעו תנאים נוספים כמו הפקדה, ערבויות, איסור על המשיבים ליצור קשר עם המעורבים האחרים ועוד (להלן: תנאי השחרור בערובה).
2. ביום 5.8.2013, עתרה המבקשת, בבקשה לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: החוק או חוק המעצרים), להארכת תוקפם של תנאי חלופת השחרור בערובה בשמונה ימים נוספים, בשל התפתחויות עדכניות הקשורות לחקירה.
בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי הליך המעצר הסתיים כבר בהחלטתו מיום 29.7.2013, ואילו סברה המבקשת שפרק הזמן שנקבע באותה החלטה הוא קצר מהדרוש, היה עליה להגיש ערר על ההחלטה. משלא עשתה כן, ומששוחררו המשיבים-החשודים לחלופת מעצר, המבקשת אינה יכולה לשוב ולבקש את הארכת תנאי השחרור בערובה מכוח סעיף 13 לחוק. עוד נקבע, כי לו סברה המבקשת כי חל שינוי בנסיבות, היה עליה לפנות בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק, מה שלא נעשה. עוד צוין, כי משנמסרה לחשוד הזמנה לשימוע, יש להניח כי החקירה או לפחות עיקרה, כבר הסתיימה. בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה אף היא, ובית המשפט ציין כי לא הונחה בפניו תשתית חדשה המצדיקה המשך שהיית המשיבים בתנאי מעצר בית.
3. המבקשת עררה לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט קמא, וחזרה על טענתה כי יש עדיין צורך בפעולות חקירה רבות נוספות, וכי לבית המשפט יש סמכות להאריך תנאי השחרור בערובה מכוח סעיף 13 לחוק המעצרים.
בהחלטתו מיום 6.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי בית המשפט אינו מוסמך להאריך תנאי השחרור בערובה. זאת, באשר הסמכות להארכת מעצר מוסדרת בסעיף 16 לחוק ואילו שחרור לחלופת מעצר בית, כחלק מתנאי שחרור בערובה, מוסדר בסעיף 48 לחוק. עוד נקבע, כי לאחר שנקבעו תנאי שחרור בערובה, ניתן לשנותם רק באמצעות הגשת ערר או בהגשת בקשה לעיון חוזר, במסגרתה יש להצביע על שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר, ונדרשת תשתית ראייתית לכך. לגופו של עניין, סבר בית המשפט כי לא מתקיים חשש לשיבוש הליכי חקירה.
מכאן הבקשה שלפניי, אשר נסבה אך על השאלה העקרונית הנוגעת לסמכותו של בית המשפט, ומבלי להידרש לעניינם הפרטני של המשיבים.
4. המבקשת טוענת כי שגו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בקביעה כי אין בסמכותם להאריך תוקפם של תנאי שחרור בערובה מכוח סעיפים 13 ו-16 לחוק. לטענת המבקשת, הסמכות המוקנית בסעיפים אלו למעצר או להארכת מעצר, כוללת בחובה גם את הסמכות להורות על שחרור בתנאים או על הארכת תוקפם של התנאים.
עוד נטען, כי שתי החלופות שהוצעו על ידי בתי המשפט דלמטה - הגשת ערר על החלטת בית המשפט או פניה בבקשה לעיון חוזר - אינן הולמות סיטואציה מעין זו שבפנינו, וכי הארכת תוקפם של תנאי חלופת המעצר נתבקשה בשל התמשכות החקירה וקיומן של עילות מעצר.
המשיבים התנגדו לבקשה, בין היתר, מן הטעם שמדובר בגלגול שלישי ובעניין שכבר הפך לתיאורטי וחסר נפקות מעשית מבחינת המשיבים. לגופה של סוגיה, תמכו המשיבים יתדותיהם בהחלטות הערכאות דלמטה. אציין כי בדיון בפניי, באי כוח המשיב 2 נחלקו בדעותיהם באשר למסגרת הדיונית הראויה לבקשה כגון דא (בא כוחו של המשיב 1 ביקש לפטור אותו מהתייצבות לאחר שהעניין הפך לתיאורטי). עו"ד דב גלעד כהן טען כי "מעצר בית" לאו מעצר הוא, משכך לא ניתן להאריכו על פי סעיפים 13 או 16 לחוק המעצרים, והמסלול הנכון לשם כך הוא סעיף 58(א) לחוק המעצרים. עו"ד לירן זילברמן טען כי סעיף 58(א) אינו הולם סיטואציה מעין זו, והמסלול הנכון הוא בקשה לעיון חוזר.
5. בפני המבקשת ניצבות שתי משוכות מקדמיות: האחת - האם יש מקום ליתן רשות ערר בגלגול שלישי, מה עוד שבמעצר ימים עסקינן. השניה - האם יש מקום לדון בעניין, שמבחינת המשיבים כבר הפך לתיאורטי וחסר נפקות.
הבקשה מעלה סוגיה עקרונית בדיני מעצר ימים, אשר בשל "אורך חייה" הקצר, ומאחר שבקשות מעין אלה נדונות בבית משפט השלום, הסיכוי כי תגיע למפתנו של בית משפט זה בעתיד היא נמוכה. משכך, ומאחר שהשאלה המשפטית חורגת מעניינם הפרטני של המשיבים והיא נוגעת לפרקטיקה היום-יומית של בית משפט השלום, אני סבור כי יש להעמיד הלכה על מכונה. זאת, על אף שבמקרה דנן השאלה הפכה כבר לאקדמית-תיאורטית. הפסיקה הכירה בכך שמקום בו מתעוררת שאלה חשובה שלא ניתן לפסוק בה מבחינה מעשית, רשאי בית המשפט לפסוק בה כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים (ראו, לדוגמה, בש"פ 909/05 ג'אבר נ' מדינת ישראל בפסקה ג (28.2.2005)).
אשר על כן, נחה דעתי כי המבקשת צלחה את המשוכות המקדמיות ואדון בבקשה לרשות ערר כבערר, מכוח סמכותי לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים.
6. עודנו באים להידרש לעיצומה של מחלוקת, נציב נגד עינינו מספר הוראות דין בחוק המעצרים הצריכות לעניין:
סעיף 12 לחוק קובע הוראה כללית לפיה רשאי שופט לצוות "על מעצרו של אדם או על שחרורו בערובה או ללא ערובה או בתנאים שימצא לנכון". סעיף 13 לחוק עניינו במעצר חשוד לפני הגשת כתב אישום, מה שידוע במקומותינו כמעצר ימים. סעיף 16 לחוק, שכותרתו "הארכת מעצר" קובע הוראות שונות לגבי בקשה להארכת מעצר חשוד או נאשם, כגון חובת הודעה על מועד הדיון לסניגור. סעיף 44 לחוק מסמיך את בית המשפט להורות על שחרור בערובה של חשוד או נאשם. סעיף 48 לחוק, שכותרתו "תנאי השחרור בערובה", קובע כי על המשוחרר בערובה להתייצב לחקירה ולהימנע משיבוש הליכי החקירה (ככל שמדובר בחשוד). בהמשך, מונה הסעיף רשימה ארוכה של איסורים וחיובים שרשאי בית המשפט להטיל על החשוד או הנאשם, ובהם בין היתר: איסור יציאה מהארץ; איסור לקיים קשר או להיפגש עם אחר; איסור כניסה לאיזור או למקום מסוים; איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה, מה שידוע במקומותינו כ"מעצר בית"; ועוד.
סעיף 52(א) לחוק קובע כלהלן:
(א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה (הדגשה הוספה - י"ע).
סעיף 53 לחוק מאפשר לערור על החלטה "בענין הנוגע למעצר, לשחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר"; סעיף 56 שכותרתו "אופן הגשת בקשות" קובע כיצד יש להגיש "בקשה לשחרור בערובהשאינה מוגשת אגב דיון בבקשה למעצר, בקשה להטיל ערובה, בקשה לעיון חוזר או בקשה לערור..."; וסעיף 58 לחוק, שכותרתו "תוקף הערובה", קובע כלהלן: